בלעאוי נ' משרד האוצר/אגף המכס ומע"מ

פסק דין

א. מבוא

בפניי ערעור שהגיש המערער על החלטתה של הוועדה להטלת עיצום כספי מיום 9.5.10 ומיום 22.12.10, (להלן: "הוועדה"), לפיה הוטל על המערער עיצום כספי בסך 30,000 ₪, בגין הפרה של סעיף 9 לחוק איסור הלבנת הון, תש"ס – 2000 (להלן: "החוק").

הרקע להטלת העיצום הכספי הינו העברת סך של 48,000$ במזומן ביום 11.3.10, (שהתברר כשייך למערער), במעבר "כרם שלום", מכיוון ישראל לעזה. סכום הכסף הנ"ל הועבר בעודו מוסלק במטען דגים אותו הוביל המערער 2, אשר נהג במשאית (להלן: "הנהג"), מישראל לכיוון עזה.

במסגרת הערעור עותר המערער לביטול החלטתה של הוועדה ולחילופין להפחתה משמעותית של שיעור העיצום הכספי אשר הוטל עליו.

בהתאם להחלטתי מיום 24.2.11, הוגשה תשובה בכתב לערעור מטעם המשיבה. כן התקיים בפניי ביום 31.5.11, דיון בערעור, במעמד הצדדים, במסגרתו חזרו הצדדים על טענותיהם.

כבר בראשית הדברים אדגיש ואציין כי לוועדה כרשות מנהלית יש שיקול דעת לפעול במסגרת פעולותיה. בית המשפט לא בוחן האם שיקול הדעת של הוועדה היה נכון או לא נכון, אלא הוא בוחן האם שיקול הדעת של הוועדה היה סביר או בלתי סביר. ובמילים אחרות: האם הוועדה חרגה ממתחם הסבירות או לא.

ב. הרקע

בחקירתו של הנהג ביום 11.3.10, בו נתפס ברשותו הסך של 48,000$, נטען על ידו כי הינו נהג משאית עצמאי משנת 2000 וכי הוא מקבל הזמנות מסוחרים בישראל להובלת סחורות לעזה. לדבריו, הוא זה שנהג במשאית אולם אינו יודע דבר על חלקי החילוף והכסף שהיו מוסלקים בה. כן טען כי לא ידע על הימצאות הכסף במשאית, לא ידע למי הוא שייך, מה מקורו ומה יעדו וכן כי לא ידע על חובת הדיווח. בחקירתו טען הנהג כי אדם אחר בשם מוסטפא אבו אל-ניל (להלן: "אל ניל"), היה אחראי על העמסת הדגים למשאית (הודעתו של הנהג מיום 11.3.10, צורפה כנספח ה' לתגובת המשיבה).

בחקירתו מיום 14.4.10, מסר אל ניל כי הוא זה שארז את הכספים והסליקם בתוך מטען הדגים במשאית. לטענתו שימש כאיש קשר בין מר ג'ואד בלעאוי מעזה (להלן: "ג'ואד"), לבין סוחרי דגים שונים. הכספים לדבריו, מקורם בשתי משיכות שביצע מן הבנק ברמאללה. לדברי אל ניל, ג'ואד ביקש ממנו להסליק את הכספים, שהינם כספיו וזאת מכיוון שהוא אינו סומך על אף אחד מלבד אל ניל. כפי טענתו ג'ואד הורה לו בדיוק איך להסליק את הכסף. כן לדבריו הורה לו ג'ואד שלא לספר לאף אחד על הימצאות הכסף על גבי המשאית והוא אכן נהג כך. (הודעתו של אל ניל מיום 14.4.10, צורפה כנספח ז' לתגובת המשיבה).

בעוד חקירת המשיבה בעיצומה, התקבלה אצלה ביום 15.4.10, פניית ב"כ המערער, לפיה הכספים שנתפסו במשאית של הנהג והמוחזקים אצל המשיבה שייכים לג'ואד.(מכתבו של ב"כ המערער מיום 15.4.10, צורף כנספח ח' לתגובת המשיבה), כן צורף כנספח ט' לתגובה מכתבה של המשיבה מיום 19.4.10, לפיו אישרה כי נתקבלה אצלה פניית ב"כ המערער).

בנוסף, במכתבה מיום 29.4.10, השיבה המשיבה לפנייתו של ב"כ המערער להחזרת הכספים התפוסים, והודיעה לו כי הכספים נתפסו על פי דין במסגרת חקירה בחשד לעבירות מכס והלבנת הון וכן כי החקירה עוד בעיצומה וטרם הוחלט מה ייעשה בכסף שנתפס. (ראה נספח י' לתגובת המשיבה).

במכתבו של ב"כ המערער מיום 29.4.10, ולאחר שיחה טלפונית שניהל עם נציג המשיבה, ביקש זה להודיע כי הלכה למעשה הכספים שנתפסו שייכים למערער שהינו בנו של ג'ואד וכן כי הוא מבקש לקבל הודעה על סיום החקירה על מנת שישקול צעדיו. (ראה נספח יא' לתגובת המשיבה).

ביום 4.5.10, התבקשה חברת נטו סחר בע"מ, שהינה אחת מספקי הדגים למסור לידי המשיבה את כרטיס הלקוח של ג'ואד. מכרטסת הלקוח אשר הומצאה לידי המשיבה עלה כי במועד הניסיון להעברת הכספים שנתפסו ממדינת ישראל לעזה, עמדה יתרת חובו של ג'ואד לחברת נטו סחר בסך של כ – 200,000 ₪. כן עלה מן המסמכים כי בסמוך למועד בו הועבר הכסף המוסלק, הועברו תשלומים במזומן מג'ואד לחברת נטו סחר מזון בע"מ (כרטסת הלקוח צורפה כנספח יב' לתגובת המשיבה).

ביום 4.5.10, הוחלט להביא את עניינו של המערער בפניי הוועדה להטלת עיצום כספי בשל העובדה שבוצעה הפרה לכאורה של חובת הדיווח הקבועה בסעיף 9 לחוק. המערער הוזמן להשמיע את טענותיו בפניי הוועדה שהתכנסה ביום 9.5.10. כן הוזמן לדיון ב"כ המערער.

לישיבת הוועדה אשר התכנסה ביום 9.5.10, הופיע ב"כ המערער לבדו, אשר טען כי למערער הבעלות בכספים שנתפסו. בנסיבות האמורות, הבהירה הוועדה לב"כ המערער כי על מנת להכריע בבעלות בכספים, על המערער, הטוען לזכות בכספים, לפנות לבית המשפט המוסמך לצורך קבלת סעד הצהרתי. ב"כ המערער הסכים על המשך תפיסת הכספים עד למתן החלטה סופית של הוועדה. (פרוטוקול ישיבת הוועדה מיום 9.5.10, צורף כנספח יד' לתגובת המשיבה).

בנסיבות העניין, הגיש ב"כ המערער המרצת פתיחה, בתיק ה"פ 45146-07-10 (שלום ת"א) לשם קבלת הצהרה כי הכספים שייכים למערער. במסגרת המרצת הפתיחה הגישו הצדדים הודעה מוסכמת למתן פסק דין לבית המשפט על פיה הכספים הינם בבעלותו של המערער. כן הסכימו הצדדים כי הכספים יוחזקו בידי המכס עד לאחר החלטת הוועדה.ביום 30.11.10, ניתן על ידי כב' השופט י' אטדגי תוקף של פסק דין להודעת הצדדים (ראה נספחים טו'-יז' אשר צורפו לתגובת המשיבה).

ביום 13.12.10, החליטה הוועדה להשיב לידי המערער סך של 90,000 ₪. (ראה נספח יח' לתגובת המשיבה).

ביום 22.12.10, התכנסה הוועדה בשנית. לישיבה זו הוזמנו שני המערערים, אולם למועד הישיבה התייצב ב"כ המערער בלבד. בהחלטתה מאותו היום, היא ההחלטה נשוא הערעור שבפניי, החליטה הוועדה להטיל על המערער עיצום כספי בסך 30,000 ₪.

כפי שציינתי לעיל, במסגרת ערעורו טוען המערער כנגד עצם החלטת הוועדה להטיל העיצום הכספי, וחילופין טוען כנגד גובה העיצום שהוטל.